שפה של הגוף
שפה של הגוף – זה האותות הפנימיים שמציגים היבטים שונים של תחושות הגוף כמו משקל (כבדות/קלילות) ,רמת מתח השרירים (מתוחים/ רפויים), הטמפרטורה של הגוף, קצב הלב והנשימה, עוצמת הקול, איכות התנועה. בעזרת תחושות הגוף אנחנו מבטאים את הרגשות בהתאם למצב.
למשל בזמן סטרס, כדי לבטא רגשות השרירים מתכווצים, הגוף בעזרת תנועה וקול תוקף או בורח , אחרי זה השרירים נמתחים ונרפים , קצב הלב והנשימה נרגעים, הקול משתנה בהתאם.
כאשר מגיל הילדות לא למדנו לבטא רגשות בצורה בטוחה, הגוף מתרגל לבלום ביטויי רגשות. בניסיון לבלום את הכעס הגוף עוצר תנועה ועוצמת הקול והנשימה : אנחנו מדברים בשקט, שרירי הצוואר, הלסתות כפות הידיים מכווצים חזק. ככה הגוף בולם ביטוי רגשות אבל אי אפשר לבטל את הרגש עצמו ,ברמה הביוכימית כל ההורמונים של הסטרס כבר הופרשו. כמובן במצבים שונים בחיים אנחנו לפעמים צריכים לבלום ביטוי רגשות, אחרת אי אפשר להתנהל בחברה.
כאשר מילדות בסיטואציות טיפוסיות ביטוי הרגש נבלם ,הגוף מפתח את ההרגל . ברמה הפיזיולוגית ההרגל הוא שרשרת הנוירונים במוח שמופעלת במצבים הטיפוסיים. הרישום במוח כולל היבטים שונים של החוויה : ברמה ביוכימית – קוקטייל הורמונים (רגשות, מצבי רוח), ברמה גופנית – אזורים של כיווץ/הרפית שרירים (צורות הגוף, יציבה), ברמה קוגניטיבית -מחשבות ואמונות , ברמה אישיותית -אופי והתנהגות. מאחורי כל ההרגל הגופני – הרגשי עומדים זיכרונות ואמונות לגבי מצבים שחווינו בעבר, אבל כמו שבכל הרגל אנחנו פועלים בצורה אוטומטית. אנחנו לא מודעים למקורות להתנהגותנו ולא תמיד מבינים מה אנחנו מרגישים. ככה ההרגל הגופני-הרגשי שומר עלינו מפני מגוון הרגשות השליליים ("הכאב הנפשי"). המחיר הוא חוסר יכולת להרגיש גם את הרגש החיובי.
הכאב הנפשי – סימפטום או מחלה?
הכאב מבחינה פיזיולוגית הוא סידרה של אותות ביו-אלקטריים מאיברי החוש למוח. הכאב מאוד חשוב להישרדות כי מעיד על בעיה פנימית. התודעה נותנת לכאב את המשמעות שאנחנו מכירים – הסבל. "הכאב הנפשי" הוא מטפורה לקונפליקט הפנימי ברמה פיזיולוגית. אם נבקש מבן אדם למקם את "הכאב הנפשי" ,הוא תמיד ימצא מקום מסוים בגוף שבו הוא מרגיש לחץ, חנק, צריבה, דפיקות. אנחנו מכירים הרבה מטפורות על הכאב הנפשי : "אבן בלב", "עומס על כתפיים", "סכין בגב", "גוש בגרון".
אנשים שמרגישים "כאב נפשי" ממושך מפתחים רגישות יתר ברמה פיזית. הפרשת הקוקטייל של הורמוני הסטרס דורש ממערכות הגוף להגיב בצורה מוגברת. לכן האנשים האלו מרגישים אותות של הגוף שלא צריך להבדיל כמו עבודה של מערכות נשימה ועיכול, קצב הלב, שינויים בלחץ דם. רגישות היתר הזאת מכניסה את האדם לסטרס נוסף שמגביר תחושת אי נוחות בגוף ומחמיר את "הכאב הנפשי"- המעגל נסגר.
כאשר המצב מתמשך ומערכת נוירו-הורמונלית כבר מותשת, נפגעת גם המערכת החיסונית ומתחילה מחלה פיזית (סומטיזציה ) .ככה קונפליקט פסיכולוגי גורם למחלה גופנית, מחלה פסיכו- סומטית (פסיכו-נפש , סומה-גוף).
האם כל המחלות פסיכו-סומטיות?
לרוב המחלות שאנחנו מכירים קיים מרכיב פסיכו-סומטי. יש עדיין חלוקי דעות בעניין הזה בעולם הרפואה .מחלות שבהם יש קליניקה מרשימה ואין ממצאים פיזיים או הממצאים האלו לא מסבירים את הקליניקה אפשר ליחס למחלות פסיכו- סומטיות. מהם פיברומיאלגיה, מיגרנה, אסטמה, חלק ממחלות מערכת העיכול (תסמונת מעי רגיז ), חלק ממחלות העור. גם במחלות אחרות ,פרט לחבלות/פציעות, מומים/ מחלות גנטיות מולדות אפשר למצוא ברקע קונפליקט פסיכולוגי (סוכרת, יתר לחץ דם, השמנה, מחלת לב , מחלות אוטו-אימוניות).
מחלה פסיכו-סומטית היא תוצאה של הקונפליקט הפנימי . כאשר הצרכים הבסיסיים לא מספיק מסופקים, הגוף מאותת על הבעיה בשפה שלו : תחושות הגוף, כאבים, אי נוחות באזורים מסוימים. כאשר אנחנו מתעלמים מאותות הגוף בצורה כרונית ,מתפתחת מחלה . אם אנחנו באמת רוצים לעזור לעצמינו, האחריות שלנו להקשיב לשפה של הגוף, להבין איזה צורך/צרכים בסיסיים לא מסופקים ולמצוא דרך (בעזרת פסיכותרפיה) לתת לעצמינו את מה שלא קיבלנו או/ו עדיין לא מקבלים בחיים הנוכחים. זו הדרך לאישיות הרמונית ובריאה ואורך הדרך תלוי גם בחומרת הפגיעה וגם במוכנות ורצון לקחת אחריות אישית על חיינו.
