איך המוח שלנו בנוי?
אחד המודלים הידועים ביותר להבנת המבנה המורכב של המוח היה תיאוריית המוח המשולש. הוא פותח על ידי מדענית המוח האמריקאית פול מקלין משנת 1950. מודל מקלין מנסה לתאר את המוח היונקי כסדרה של התקדמות אבולוציונית. המוח הוא למעשה מוח זוחל שאליו נוספו שני קטעים: המערכת הלימבית והניאו קורטקס. זה תהליך אבולוציוני של יותר מ -250 מיליון שנה. התפתחות המוח התרחשה בהדרגה עם שילוב פונקציות מורכבות יותר ויותר. הפונקציות הפרימיטיביות ביותר המשיכו להיות מעובדות על ידי אותם מבנים עתיקים.
המוח הזוחל (המוח האינסטינקטיבי)
הוא האזור העתיק ביותר של המוח, והוא אחראי על התפקידים הפרימיטיביים והאינסטינקטיביים ביותר. מטרתו העיקרית היא להבטיח את הישרדותו של האדם ואת המין .הוא ממוקם בתוך גזע המוח ואחראי על הפונקציות הבסיסיות ביותר כולל את מקצבי החיים, את פעימות הלב ואת הנשימה. זהו המסנן הראשון שבאמצעותו אנו מעבדים מידע.
מערכת לימבית ( המוח הרגשי)
המוח הזה הופיע אצל היונקים הראשונים והיא מקור למצבי הרוח שלנו ולרגשותינו. המוח הלימבי הוא מסנן שני ,הוא מסווג את הגירויים לפי כאב או הנאה. לכן, כאשר הרגשות האלה מנוסים, המוח הלימבי ישמור אותם בזיכרון וייצור התנהגויות של התקרבות או התרחקות / מאבק.
למוח הזחלי ומערכת לימבית קשורים חלקים ילדים של אישיות : "הילד הפגיע והילד השמח". זה בעצם רגשות שלנו ,תחושות בגוף והתנהגות.
ניאו-קורטקס (המוח החושב )
חלק זה הוא מה שמבדיל אותנו משאר בעלי החיים, כי המוח הזה מאפשר לנו לעבד את המידע במודע .המוח הזה מייצר מחשבות ואימות שלנו, אחראי על השפה, על הזיכרון ועל הרבה דברים נוספים שאנחנו קוראים בשם תודעה.
פה גר "המבקר הפנימי" שלנו ו"המבוגר הבריא".
שלושת החלקים האלה של המוח אינם פועלים באופן עצמאי. להיפך, הם מחוברים במספר דרכים ומשפיעים זה על זה.
איך המוח שלנו מגיב לסטרס?
סטרס– זו תגובה של גוף האדם לכל גורם שמביא לחוסר איזון פנימי. גוף האדם תמיד שואף לאיזון והרמוניה לכן המוח שלנו מגדיר כל גורם סטרס (לא משנה שלילי או חיובי), כמסוכן ומגייס את כל המערכות כדי להחזיר למצב איזון. כל תהליך התגובה לסטרס נעשה באופן אוטומטי, על ידי מוח הזוחל והמערכת הלימבית. אחרי חזרה למצב איזון, הניאו-קורטקס מעבד את המידע במודע, ככה אנחנו מבינים מה קרה, נותנים לזה שם והמידע עובר לזיכרון כניסיון.
כאשר בן אדם נמצא בסטרס מתמיד, המוח כל הזמן מכריז על סכנה, כל המערכות מגויסות להתמודדות עם הסטרס. המידע נשאר ברמה גופנית-רגשית ולא עובר למודעות. אנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים ,פועלים בצורה אוטומטית.
ב1936 המדען הקנדי הנס סלייה (Hans Selye) פיתח את תאוריית הסטרס .
לפי המודל של הנס סלייה בהתפתחות הסטרס יש 3 שלבים:
שלב א: אזעקה
בתגובה לגורם הסטרס במוח מופיע מוקד הגירוי שמתחיל שרשרת תגובות הורמונליות. בן אדם מרגיש אי נוחות, חרדה ומתגייס כולו להתמודדות .
שלב ב: התמודדות (התנגדות)
בגוף מופרשים ההורמונים של הסטרס : קורטיזול, אדרנלין, נור-אדרנלין. הורמונים אלו מעלים את לחץ הדם, קצב הלב והנשימה, מעלים רמת הסוכר בדם כדי לספק אנרגיה לשרירים ולאפשר לגוף יכולת להתמודדות (לתקוף או לברוח). ברמה הרגשית בן אדם מרגיש אגרסיה. בשלב זה הטבע דורש להגיב כדי לפתור את הבעיה (הסכנה) ולחזור למצב האיזון שמתבטא בגוף בירידת ההורמונים של הסטרס וברמה הרגשית תחושת סיפוק ושמחה.
שלב ג: תשישות
בחיים המודרניים אנחנו מתמודדים עם כל סוגי הסטרס : גם סטרס פיזי (מלחמות ,תאונות ,אלימות ) וגם יותר ויותר סטרס פסיכולוגי שהוא בדרך כלל כרוני. כאשר הצרכים הבסיסיים שלנו לא מסופקים הרבה זמן (צורך באהבה, קבלה, כאשר לא מכבדים גבולות אישיים שלנו ) המוח לא מפסיק להכריז על סכנה ולהפריש הורמונים של סטרס. אנחנו מלאים ברגשות שליליים (פחד, אגרסיה) שלא מובעים, מרגישים בגוף אי שקט, מתח וכאבים בשרירים, דפיקות לב, קושי נשימה, סחרחורת או עלפון.
שלב התשישות מגיע כאשר גורם הסטרס חזק ו/או ממושך והאדם לא מסוגל להתמודד אתו. בשלב זה כל המשאבים פיזיים ונפשיים נחלשים, בן אדם מרגיש חולשה, חוסר אנרגיה, וברמה רגשית – עצב, דיכאון.
כל הניסיון שלנו בחיים "רשום" במוח בצורת "שרשרת נוירונים". בשרשרת הזו יש כל ההיבטים של החוויה (כל מה שאנחנו רואים/שומעים/מריחים, כל הרגשות שלנו, כל תחושות הגוף, צורות הגוף והתנועה, כל המחשבות שלנו לגבי הסיטואציה, ההתנהגות שלנו במצב הטיפוסי).
בפסיכותרפיה אנחנו עובדים עם מצבי סטרס גם בכל הרמות (גוף, רגשות, מחשבות, התנהגות) כדי לבנות "שרשרת נוירונים " חדשה ובדרך זו להגדיל את החלקים הבריאים של האישיות ולאפשר גישה לרגשות החיוביים.